<h1>אבודרהם סדר תפילת התעניות</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואמרינן בתעניות כל תענית שלא קבלה עליו מבעוד יום לא שמה תענית. אימת מקבלה, רב אמר במנחה, ושמואל אמר בתפילת המנחה. אמר רב יוסף כוותיה דשמואל מסתברא, פירוש, שיאמר אדם בשומע תפלה קבלתי עלי תענית למחר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתענני בקראי, ותרחיב צעדי, ותענני בצר לי, ותחנני, ותשמע תפלתי, וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה. ובתענית צבור אין צריך הסכמה, אלא שליח צבור מכריז ואומר עננו, והתענית מקובל, ומתפללין תפילת תענית, והכי איתא בירושלמי (תענית כ"ד ע"א) רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא, אמר לה ריש לקיש לרבי יוחנן והא לא קבלינן מאורתא, אמר אנן אדבי ריש גלותא סמכינן. וכל שכן התענית שהם מדברי קבלה.
<h2>דף יב:</h2>
ומפרש במסכת תעניות כי בעת עצירת הגשמים גוזרין בית דין י"ג תעניות על הצבור בתחילה גוזרין ג' תעניות שני וחמישי ושני, עברו ולא נענו, גוזרין שלוש תעניות אחרות, שני וחמישי ושני, גמרו ולא נענו, גוזרין שבעה תעניות, שני וחמישי ושני, וחמישי ושני, וחמישי ושני, בשש תעניות ראשונות זועקים ומתריעין ומתפללין, כמו בשאר התעניות.
<h2>דף יג.</h2>
וכולם מותרין ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה, ואין צריך להפסיק בהם מבעוד יום, חוץ מט' באב.
<h2>דף יג:</h2>
ובימי הצומות האלו, חוץ מט' באב, נכנסין לבית הכנסת, ומסדרין הברכות, וקורין הזמירות, כשאר הימים, ומוסיפין בתפילה עננו, וכן בערבית. והיחידים אומרים אותו בשומע תפילה, ושליח צבור אומרו בין גואל לרופא, לפי שהיחיד אינו קובע ברכה לעצמו, כמו שליח צבור. ומצאנו במקרא עניה תכף לגאולה, שנאמר (תהלים ס"ט, י"ט) ענני ה' כי טוב חסדך, וסמיך לה ריבה ריבי וגאלני [קרבה אל נפשי גאלה]. וכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך לה (שם כ', ב') יענך ה' ביום צרה. עננו אבינו עננו. על שם (שמואל א י"ח, ל"ז) ענני ה' ענני. עננו ביום צום התענית הזה, על שם (ישעיה נ"ח, ו') הלא זה צום אבחרהו. ומן הדין היה לנו לומר ביום צום הזה, אלא צום כיפור שהוא מן התורה נקרא צום לבד. אבל שאר הצומות שהם מדברי קבלה אנו אומרים צום התענית, לומר, כי לשם עינוי קבלנוה. כי בצרה גדולה אנחנו, על שם (נחמיה ט', ל"ז) ובצרה גדולה אנחנו. אל תפן למריינו, על שם (דברים ל"א, כ"ז) כי אנכי ידעתי את מריך. ואל תתעלם מלכנו מבקשתנו, על שם (תהלים נ"ה, ב') ואל תתעלם מתחינתי. היה נא קרוב לשוענו, על שם (דברים ל"א, כ"ז) אשר לו אלהים קרובים אליו. ואמר לשוענו, על שם (תהלים ק"ב, ב') ושועתי אליך תבא. ועל שם (איוב ל"ו, י"ט) היערוך שועך לא בצר. טרם נקרא אתה תענה, כדבר שנאמר (ישעיה ס"ה, כ"ד) והיה טרם יקראו ואני אענה וגו', כי אתה שומע תפילת כל פה, וגומר התפילה. וכתב רש"י בשם הגאונים, שאין רגילין לומר עננו ערבית ושחרית, שמא יארע לו אונס, ולא יוכל להתענות, ונמצא שקרן בתפילתו. ומה שאומרו שליח צבור, לפי שאי אפשר שלא יתענה אחד מן הקהל. ויש אומרים, שאינו נקרא שקרן, כיון שבשעת תפילה היתה דעתו להתענות, ואם לא כן, האיך לווה אדם תעניתו ופורע, והלא כבר התפלל. כתב רב נתן, שליח צבור שאינו מתענה אינו יכול להתפלל, שכיון שאינו מתענה אינו יכול לומר עננו, וכן כתב רב עמרם. וחוזר שליח צבור התפילה, ואומר סליחות וודויים בסלח לנו, ועננו בין גואל לרופא, וחותם כי אתה פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. ואומר רפאנו, וגומר התפילה, ואומר תחנונים של שני וחמישי, ונופלים על פניהם, ואומר תחינה. ואומר אם עונינו ענו בנו, ואבינו מלכנו, ואנחנו לא נדע, ואומר קדיש עד לעילא.
<h2>דף יד.</h2>
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור, שנאמר (במדבר י', ט') וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, כלומר, על כל דבר שיצר לכם, כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהם לפני ה' והרעו, ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שלא תבא על הצבור, עד שירחמו מן השמים, ובימי התעניות האלו זועקים בתפילות, ומתחננין ומריעין בחצוצרות בלבד. ואם היה במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר, שאין מריעין בחצוצרות ובשופר כאחד אלא במקדש, שנאמר (תהלים צ"ח, ו') בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בצום שבעה עשר בתמוז, ושאר ארבע הצומות, אין מתריעין, שכבר עברו, ואין זועקין לשעבר, אלא שמזכירין המאורע, מפני עגמת נפש.
<h2>דף טו.</h2>
ושבע תעניות אחרונות תנן סדר תעניות כיצד, מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ומפרש הטעם בגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי, כלי צנוע היה לנו, ונתבזה בעוננו. ולמה יוצא לרחוב העיר, ליכנסו בבי כנישתא וליצלו התם, אמר רבי חייא בר אבא, לומר, צעקנו בצנעה ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא, ריש לקיש אמר, גלינו, וגלותינו מכפרת עלינו. מאי בינייהו, איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא. ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה. מפרש הטעם בגמרא, (שם) אמר רבי יהודה בן פזי, כלומר, עמו אנכי בצרה, ריש לקיש אמר, בכל צרתם לו צר. ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. ומסיק בגמרא, בתחילה נותנים בראש הנשיא ובראש אב בית דין. ואחר כך כל אחד נוטל ונותן בראשו. ומקשי, והא תניא בגדולה מתחיל מן הגדול, שנאמר (ויקרא י', ו') ויאמר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו, ובקללה מתחילין מן הקטן, שבתחילה נתקלל נחש, ולבסוף אדם. ומתרץ, הא נמי חשיבותא לדידיה היא, דאמרינן ליה, את חשיבת טובא למבעי רחמי עלן. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, ומקשין בגמרא, ונשיא ואב בית דין נמי לישקלו איהו וליתנהו ברישיהו, מאי שנא דשקיל אחרינא ומנח עלויהו. ומתרץ, לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים. היכא מנח ליה, אמר רבי יצחק במקום תפילין, שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. למה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד, פליגי בה רבי לוי בר לחמא ורבי חמא בר חנינא, חד אמר, הרי אנו חשובים לפניך כעפר, וחד אמר, כדי שתזכור לנו אפרו של יצחק, ותרחם עלינו, מאי בינייהו, איכא בינייהו עפר סתם. ולמה יוצאין לבית הקברות, פליגי בה רבי לוי בר לחמא ורבי חמא בר חנינא, חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים. וחד אמר כדי שיבקשו המתים רחמים עלינו, מאי בינייהו, איכא בינייהו קברי גוים. ולמה מתכסים בשקים, אמר רבי חייא בר אבא, לומר, הרי אנו לפניך כבהמה, פירוש, שעושין לה מרדעת וכיסוי מן השקים. והרב והזקן שבהם אומרים לפניהם דברי כבושין. ואומרים, אחינו לא נאמר באנשי ננוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם, אלא (יונה ג', י') וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ובקבלה אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה', ומוסיף בענינים אלו כפי כחו, עד שיכנע לבם, וישובו תשובה גמורה. וכתב בתיקון הגאונים לסדר הברכות והתפילות בשבע תעניות אחרונות אלו כך. נכנסין לבית הכנסת, ומסדרין הברכות, וקורין הזמירות, כמו בשבת, וכשיגיע עד ואראהו בישועתי אומר י"ג מזמורים מענין היום, ואלו הן, (תהלים י"ז) תפילה לדוד שמעה ה' צדק. (שם כ"ה) לדוד אליך ה' נפשי אשא. (שם ל"ב) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע. (שם פ"ו) תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני. (שם ק"ג) לדוד ברכי נפשי את ה'. ואומר (שם קל"ה) הללויה הללו את שם ה'. (שם צ"ח) מזמור שירו לה' שיר חדש. ואומר (שם ק"כ) שיר המעלות אל ה' בצרתה לי. (שם קכ"א) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים. (שם קכ"ג) שיר המעלות אליך נשאתי את עיני. (שם קכ"ד) שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו. (שם ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך. ואומר הודו לה' כי טוב. וברוך שאמר, וישתבח ויוצר, עד גאל ישראל. ומתפללים שמונה עשרה, ומוסיפין עננו בשומע תפלה, וחוזר שליח צבור התפילה, אבות וגבורות וקדושת השם, אתה חונן. השיבנו, ואומר סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו על ידי רחמיך הרבים, ואומר סלח לנו אבינו כי ברוב אולתנו שגינו, ואומר ויעבור, ואומר תוכחות ופזמונים וסליחות וודויים, וודוי גדול בכללם, כמו שאומר באשמורות. ואחר כך אומר, כשחטאו ישראל במדבר וכו', דניאל איש חמודות וכו', ועזרא הסופר וכו', עד חנון המרבה לסלוח. ואומר ראה בעניינו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך, ופדנו מכל צרה וצוקה, עננו אבינו עננו ביום התענית הזה וכו', עד כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה, ותראה לפניך העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח, וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך. ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה. ואומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם, וישמע קול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל. ותוקעין סימן קשר"ק, ואומר ויעבור. ואם ירצה יאמר היום יבואונו רחמיך היום תשמחנו בגשם ממרומך, היום תרם קרן עמך. אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו, ובגשמי רצון תעננו, קדוש. אתה זוכר מעשה עולם, ופוקד כל יצורי קדם, כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו, ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו, ויצרי מעללי איש, אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך, כי דורשיך לעולם לא יכשלו, ולא תכלם לנצח כל החוסים בך. וקיים לנו ה' אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך, כאמור (ויקרא כ"ו, מ"ב) וזכרתי את בריתי יעקב וגו', ונאמר (שמות ב', כ"ד) וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים וגו'. ונאמר (שם ו', ה') וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו'. ובדברי קדשך כתוב לאמר (תהלים קי"א, ד') זכר עשה לנפלאותיו וגו'. ונאמר (שם קי"א, ה') טרף נתן ליראיו וגו'. ונאמר (שם ק"ו, מ"ה) ויזכור להם את בריתו וגו'. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר (ירמיה ב', ב') הלך וקראת באזני ירושלים וגו'. ונאמר (שם ל"א, י"ט) הבן יקיר לי אפרים וגו'. ונאמר (יחזקאל ט"ז, ס') וזכרתי אני את בריתי אותך וגו'. אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם, ובעבור שמך הגדול ישוב חרון אפך מעמך מעירך ומנחלתך. וקיים לנו ה' אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור (ויקרא כ"ו, מ"ה) וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלהים אני ה'. מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וכו', וחותם ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות. ותוקעין סימן קש"ק, ואומר ויעבור, ואם ירצה יאמר, היום תניף גשם נדבות, היום יזרמו מים עבות, היום תשוב לב בנים על אבות, אם כבנים וכו'. אתה נגלית בענן כבודך על שם קדשך לדבר עמהם וכו', ככתוב בתורתך (שמות י"ט, ט"ז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו'. ונאמר (שם י"ט, י"ט) ויהי קול השופר וגו', ונאמר (שם כ', ט"ו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וגו', ובדברי קדשך כתוב לאמר (תהלים מ"ז, ו') עלה אלהים בתרועה וגו', ונאמר (שם צ"ח, ו') בחצוצרות וקול שופר וגו'. ונאמר (שם ק"נ) הללויה הללו אל בקדשו וגו'. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר (ישעיה כ"ז, י"ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', ונאמר (שם י"ח, ג') כל יושבי תבל ושוכני ארץ וגו'. ונאמר (יהושע ו', כ') וירע העם ויתקעו בשופרות, ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותיפל החומה תחתיה, ויעל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר. ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר (במדבר י', ט') וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם. וזכור לנו ה' אלהינו זכות יהושע עבדך נביאך, ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וכו'. וחותם ברוך אתה ה' שומע תרועה, ותוקעין סימן קר"ק, ואומר ויעבור, ואם ירצה יאמר, היום תזכור ברית אבות, היום בגשמי רצון לנו חושה, היום חמול על עדתך האנושה, אם כבנים וכו' (תהלים ק"כ) שיר המעלות אל ה' בצרתה לי כל המזמור, אנא ה' אלהינו זכור לנו זכות שמואל חוזך, ורחם עלינו למען שמך, מי שענה לשמואל במצפה הוא יענה אתכם וכו', וחותם ברוך אתה ה' שומע צעקה, ותוקעין סימן קשר"ק, ואומר ויעבור, ואם ירצה יאמר היום תרחם לבאי באש ובמים, היום תחון בחוני בגלות פעמיים, היום תפתח לנו אוצרות מים, אם כבנים וכו'. (תהלים קכ"א) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, כל המזמור. אנא ה' אלהינו זכור לנו זכות אליהו נביאך. ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וכו'. וחותם ברוך אתה ה' שומע תפילה, ותוקעין סימן קש"ק ואומר ויעבור. ואם ירצה יאמר היום תעננו ביד רמה, היום תשמח אדם ובהמה. היום תשקה את פני האדמה, אם כבנים וכו'. (שם ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' כל המזמור. אנא ה' אלהינו זכור לנו זכות יונה עבדך נביאך, ורחם עלינו למען שמך. מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וכו', וחותם ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. ותוקעין סימן קר"ק, ואומר ויעבור. ואם ירצה יאמר היום העתר לשופכי לב כמים, היום רוה אדמה לא שבעה מים, היום הבה לנו גלות מים, אם כבנים וכו'. (שם ק"ב, א') תפלה לעני כל המזמור. אנא ה' אלהינו זכור לנו זכות דוד עבדך משיחך ושלמה בנו מלכך, ורחם עלינו למען שמך, מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וכו', וחותם ברוך אתה ה' מרחם על הארץ, ותוקעין סימן קשר"ק, ואומר ויעבור. ואם ירצה יאמר, היום שים לנו שארית בארץ, היום הוריד גשם לרוות הארץ, היום מטובך תשבע הארץ, אם כבנים וכו'. ואומר רפאנו ה', וגומר התפילה. ואומר רצה ומודים, וברכת כהנים, ושים שלום, קדיש עד לעילא. ואומר תוכחות ופזמונים וסליחות, ואומר תחינה ומיושב, אם עוננו ענו. וקדיש עד לעילא.
ועתה אפרש חתימות שבע ברכות אלו, למה נשתנו. הראשונה, מי שענה [את] אברהם אבינו וגו', וחותם גאל ישראל. ואמרינן בירושלמי (תענית פ"ב ה"ד) ולא גאל יצחק, מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל דמי, וזהו לשון גאולה שמזכיר בה. עוד אמרינן התם, שהתפלל אברהם אבינו, שכל זמן שיהיו ישראל בצרה שיזכור להם עקידת יצחק, שנאמר (בראשית כ"ב, י"ד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו', הוא יענה אתכם. בחידושי רב"ש הקשה, היאך החזן מוציא את עצמו מן הכלל, שהיה לו לומר יענה אותנו, ומתרץ, שאין לחוש בזה אלא בדברי שבח, שכשמוציא עצמו מן הכלל נראה ככופר, אבל בתפילה ובתחנונים אין לחוש בזה, ויכול הוא להתפלל עליהם, וממילא הוא עמהם בצרתם ובישועתם. השניה, מי שענה [את] משה ואבותינו על ים סוף וכו', וחותם זוכר הנשכחות. לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים, ונתיאשו מן הגאולה, וזכר להם המקום ברית אבות, וגאלם, שנאמר (שמות ו', ה') ואזכור את בריתי. ולפי שהיתה טביעת המצרים בים סוף, שהיא עיקר הגאולה, לפיכך מזכיר כאן שמיעת תפילתם על ים סוף. השלישי, מי שענה את יהושע בגלגל וכו', וחותם שומע תרועה. כי יהושע נענה בשופרות ביריחו, והיה זה בעוד שהיו עומדין בגלגל. הרביעית מי שענה את שמואל במצפה כו', וחותם שומע צעקה, והוא בשעה שעשו ישראל תשובה בימי שמואל, שנאמר (שמואל א ז', ב') וינהו כל בית ישראל אחרי ה', וכתיב (שם ז', ה') ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה', וכתיב (שם ז', ז') וישמעו פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה וגו', וכתיב (שם ז', ח') ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעיך אל ה' אלהינו וגו' וכתיב (שם ז' ט') ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. הנה שיש בשמואל תפילה וצעקה, והוא מעין מזמור (תהלים ק"כ) אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, שהוא עניין צעקה. החמישית, מי שענה לאליהו בהר הכרמל, וחותם שומע תפלה, וזה היה כשהרג נביאי הבעל, והוא מעין מזמור (שם קכ"א) אשא עיני אל ההרים, על שם שהיה בהר הכרמל, אי נמי שבא בזכות הורים, שנאמר (מלכים א י"ח, ל"ו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יוודע וגו'. ועוד, על שם שכתוב במזמור זה הנה לא ינום ולא ישן וגו', ואליהו אמר לנביאי הבעל כמהתל בהם, אולי ישן הוא ויקץ. הששית, מי שענה את יונה במעי הדגה וכו', וחותם העונה בעת צרה, והיא מעין מזמור (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך ה', שהתפלל ממעמקים, ונענה בעת צרה, שנאמר (יונה ב', ג') קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. השביעית מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים וכו', וחותם מרחם על הארץ. ואמרינן בירושלמי, ניחא שלמה, מצאנו לו תפלה בירושלים, שנאמר (מלכים א ח', י"ג) בנה בניתי בית זבול לך, אלא דוד למה. פירוש, היכן מצאנו לו תפלה בירושלים, ומתרץ, על שביקש לעמוד על מניינן של ישראל, פירוש, וידע בעצמו שחטא, וביקש רחמים על עצמו ועל ישראל, ונענה, ונתרצה לו בקרבן שהקריב בגורן ארונה, ומפני שהתפילה היתה על ישראל חותם בה מרחם על הארץ, והיא מעין מזמור (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטוף, שיש בו תפילת הארץ, שנאמר אתה תקום תרחם ציון וכו'. ורש"י פירש, מי שענה את דוד, שנאמר (שמואל ב כ"א, א') ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, ושלמה גם כן התפלל (מלכים א ח', ל"ז) רעב כי יהיה בארץ, ולפיכך חותם בה מרחם על הארץ, שהם התפללו על ארץ ישראל, בהיות בה רעב. ותפילה לעני על דוחק גשמים נופל, שהכל עניים, כדאמרינן (בבא מציעא נ"ט ע"א) לא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה. אי נמי, מפני שכתוב בו (תהלים ק"ב, כ') כי השקיף ממרום קדשו ה' אל ארץ הביט, דהיינו כשמרוה הארץ בגשמים, שהוא מביט אליה, ומרחם עליה ואמרינן בפרק סדר תעניות כיצד (י"ז ע"א) מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה, מאי טעמא קא מקדמינן ליה ברישא, וחותם ברוך מרחם על הארץ. פירוש, ורצו שתהיה חתימה אחרונה. ושואל בגמרא, הני שש, ז' הווין, כדתניא, בגואל ישראל מאריך, ובחתימה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו וכו', ברוך אתה ה' גאל ישראל.
<h2>דף יט.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל, צבור שהיו מתענין על הגשמים, וירדו להם גשמים, אם קודם חצות ירדו, לא ישלימו, אלא אוכלין ושותין, ומתכנסין וקורין הלל גדול, שאין אומרין הלל הגדול אלא בנפש שבעה, ובכרס מלאה. ואם אחר חצות ירדו, הואיל ועבר רוב היום בקדושה ישלימו תעניתם, וכן אם היו מתענין על צרה, ועברה או על שמד ונתבטל, אם קודם חצות נתבטלה הגזירה, לא ישלימו ואם אחר חצות ישלימו. וכתב הראב"ד דווקא צבור, משום דאין מטריחין על הצבור, אבל יחיד אם היה מתענה על צרה, ועברה אפילו קודם חצות ישלים.
<h2>דף כו.</h2>
תפילת נעילה, אומר קדיש עד לעילא, ומכריז שליח צבור לקהל לומר מה אנו מה חיינו. ומתפללין שמונה עשרה, ועננו בשומע תפילה, עד המברך את עמו ישראל בשלום אמן. ואומר וידוי, מה נאמר לפניך יושב מרום וכו', מה אנו וכו', אתה הבדלת, עד ואם יצדק מה יתן לך, ומדלג ואומר ואתה ברחמיך רחם עלינו וכו'. וחוזר שליח צבור התפילה, אבות וגבורות, כתר, אתה קדוש, אתה חונן, סלח לנו אבינו, והוידויים. אשמנו, לעינינו, מה אנו מה חיינו וכו', ויעבור, כשחטאו ישראל במדבר כו' דניאל איש חמודות וכו', עזרא וכו', ראה בעניינו, ושבע ברכות, כמו ביוצר, ואומר רצה, ומודים, וברכת כהנים, ושים שלום, קדיש תתקבל, ומתפללין תפילת ערבית.
כתב הרמב"ם, יש שם ימים שכל ישראל מתענין בהם, מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות, ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, שגרם לנו ולהם אותם הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר (ויקרא כ"ו, מ') והתודו את עונם ואת עון אבותם. ואלו הן: י"ז בתמוז, ותשעה באב, וצום גדליה, ועשרה בטבת, ומפורשים הם בדברי זכריה, שנאמר (ח', י"ט) כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו. צום הרביעי, זה שבעה עשר בתמוז, שבו הבקעה העיר, שנאמר (ירמיה נ"ב, ו' ז') בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר, וכתיב ותבקע העיר. ואף על פי שאומר בפסוק שבתשעה לחודש הבקעה העיר, עתה מתענין בי"ז בו, שמתחילה תקנו התענית בתשעה בו, לפי שבט' בו הבקעה העיר בראשונה. ובשניה הבקעה בי"ז בו, וכיון שבשניה הבקעה בשבעה עשר בו, תקנו להתענות בי"ז בו, דחורבן בית שני חמיר לן. ונקרא צום הרביעי, שהוא בחודש הרביעי, שמונין לחדשים מניסן. (תענית כ"ו ע"א) וחמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז, ואלו הן, נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד מבית ראשון, והבקעה העיר ירושלים בחורבן שני, כמו שאמרנו, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. וצום החמישי זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו, שנאמר במלכים (מלכים ב כ"ה, ח') ובחודש החמישי בשבעה לחדש וגו', וישרוף את בית ה', וכתיב בירמיה (נ"ב, י"ב) ובחודש החמישי בעשור לחודש וגו', וישרוף את בית ה', ומפרש בגמרא, הא כיצד, בז' בו נכנסו גוים להיכל, ואכלו ושתו וקרקרו בו שמיני ותשיעי, ולעתות ערב הציתו בו את האש, ונשרף עם שקיעת החמה, ובעשור לחודש, והיינו דאמר רבי יוחנן (תענית כ"ט ע"א) אלו הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, שרובו של היכל בעשירי נשרף, ורבנן, אתחלתא דפרענותא עיקר, ואמרינן בירושלמי, רבי יהושע בן לוי צים תשיעי ועשירי. רבי אבין צים תשיעי ועשירי, רבי לוי צים תשיעי וליל עשירי. ולכן היה נוהג הרא"ש שלא לאכול בשר בליל עשירי. ונקרא צום החמישי, בעבור שהוא בחודש החמישי. וחמישה דברים ארעו את אבותינו בתשעה באב, ואלו הן (שם כ"ו ע"ב) נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, שהיתה עיר גדולה לאלהים, והיא והמצודה וקצת מקומות שבגליל נשארו מגלות ירושלים כמה זמן אחר החורבן, והיו בהם אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול, ובן כוזיבא שמו, איש מצליח, וחשבו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח, וגברה מלכות רומי עליה, ולכדוה, ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה, כמו חורבן בית המקדש. וחרש את ההיכל ואת כל סביביו טורנוסרופוס הרשע, שהיה ממלכי אדום, לקיים מה שנאמר (ירמיה כ"ו, י"ח) ציון שדה תחרש. וצום השביעי זה ג' בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבית גחלת ישראל הנשארת, וסבב להם גלות וצרה גדולה, ונקרא צום השביעי, שהוא בחודש השביעי. וצום העשירי זה עשרה בטבת, שבו סמך נבוכדנאצר מלך בבל ידו על ירושלים, והביאה במצור ובמצוק, שנאמר (יחזקאל כ"ד, א' ב') ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר, בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה. ונקרא צום העשירי, שהוא בחודש העשירי. והיה ראוי להקדימו קודם, כסדר הפרעניות, אלא שכתב כסדר החדשים. ומקשי בגמרא (ראש השנה י"ח ע"ב) וקרי להו ששון וקרי להו צום, ומתרץ רבא, בזמן דאיכא שלום, כגון שבית המקדש קיים, עביד ששון, בזמן דאיכא שמד, עביד צום, והאידנא דליכא שלום וליכא שמד, רצו מתענין רצו אין מתענין, פירוש, דליכא שלום, שהבית חרב, וליכא שמד במקום ידוע מישראל, רצו רוב הצבור והסכימו שלא להתענות אין בית דין מטריחין עליהם להתענות, רצו רוב הצבור להתענות מתענין. וכתב הרמב"ן, ועכשיו כבר רצו ונהגו להתענות, וקבלו עליהם, לפיכך אסור ליחיד לפרוץ גדרן, וכל שכן בדורות הללו, שבעונותינו שרבו צרות בישראל, ואין שלום. הלכך חייבין הכל להתענות, מדברי הקבלה ומתקנת נביאים, עד כאן.
<h2>דף כו:</h2>
וכתב הרמב"ם ז"ל, שבכל התעניות מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפילת נעילה.
